מה זו תקופה רגישה?
תקופה רגישה היא פרק זמן שבו ילדים מתעניינים במיוחד במיומנות מסוימת, כמו תנועה, שפה או סדר. בתקופה כזו הם חוזרים לאותה פעילות שוב ושוב, מתרכזים בה זמן רב, ולומדים אותה בקלות. התקופה הזו זמנית: כשהמיומנות נרכשת, הרגישות המיוחדת נעלמת.
מאיפה הגיע המושג?
את המושג טבע המדען ההולנדי הוגו דה פריז, שחקר שלבי התפתחות אצל בעלי חיים, ובעיקר אצל חרקים.
הדוגמה שמונטסורי מביאה בספר "סוד הילדות" היא של זחל הפרפר. הביצים מוטלות עמוק בין הענפים, ליד הגזע, אבל הזחל הצעיר יכול לאכול רק עלים רכים, וכאלה יש רק בקצות הענפים. מה שמוביל אותו לשם הוא משיכה חזקה לאור. הוא זוחל לכיוון האור, ומגיע בדיוק לעלים שהוא צריך. כשהוא גדל ויכול לאכול עלים אחרים, האור כבר לא מעניין אותו.
מונטסורי זיהתה תופעה דומה אצל ילדים: בגילים מסוימים הם נמשכים לסוג אחד של למידה, וכל תשומת הלב שלהם מופנית אליו, כאילו אור מאיר רק את הדבר הזה.
אילו תקופות רגישות יש, ובאיזה גיל?
הגילים בטבלה הם הערכה. כל ילד.ה מגיע.ה לכל תקופה בזמן שלו.ה, ומקורות שונים מציינים טווחים מעט שונים.
| תקופה רגישה | גיל משוער | מה רואים | עזרים מתאימים |
|---|---|---|---|
| תנועה | מלידה ועד כגיל 4 | זחילה, הליכה, טיפוס, ואחר כך דיוק של היד | קורת שיווי משקל, מדרון כדורים, השחלת כדור, כלי ניקיון |
| שפה | מלידה ועד כגיל 6, הארוכה מכולן | הקשבה לקולות, מלמול, חיקוי מילים ואחריו "פיצוץ" של שפה. עניין בכתיבה יכול להופיע סביב גיל שלוש וחצי, ובקריאה סביב ארבע וחצי | ספרים ראשונים, כרטיסיות בשלושה חלקים |
| סדר | מהחודשים הראשונים, בשיא בין שנה וחצי לשנתיים, ונחלשת בהדרגה עם הגיל | צורך בשגרה קבועה, כל חפץ במקומו, תסכול כשמשהו משתנה | מגשי עבודה, שטיחון עבודה |
| פריטים קטנים | בערך משנה וחצי עד שלוש | עניין בפירורים, חרקים ופרטים זעירים | השחלת צורות, התאמת מוטות, פד ודוקרן |
| חידוד החושים | מלידה ועד כגיל 6 | נגיעה, הרחה, טעימה, מיון לפי צבע וגודל | סלסלת כדורים, קופסת מסתורין |
| נימוסים והליכות | מגיל שנתיים וחצי בערך | עניין בנימוסים, באירוח ובמשחק עם אחרים. לפני כן הם סופגים את הנימוסים מהדוגמה שלנו | סט כלי תה, פלייסמט לעריכת שולחן |
איך מזהים שהילד.ה בתקופה רגישה?
- חזרה: אותה פעולה עשרות פעמים, באותו יום ובימים שאחריו.
- ריכוז ארוך: הרבה יותר ממה שמצפים בגיל הזה.
- רוגע בסיום: אחרי עבודה כזו הם נראים שקטים ומרוצים, ולא עייפים.
- תסכול כשמפריעים: בעיקר בתקופה הרגישה לסדר. שינוי בשגרה או חפץ שזז ממקומו יכולים להוביל לבכי שנראה גדול מדי ביחס לסיבה. מונטסורי ראתה בהרבה מההתפרצויות שאנחנו קוראים להן "שובבות" ביטוי לצורך שלא קיבל מענה.
מה אפשר לעשות בתקופה רגישה?
- התבוננו (תצפית): הסתכלו מהצד, בלי להעיר, על מה שהילד.ה חוזר.ת אליו שוב ושוב.
- תנו מענה במקום לאסור: ילד.ה שמטפס.ת על השולחן כנראה נמצא.ת בתקופה רגישה לתנועה. במקום לריב על השולחן, אפשר לבנות מסלול מכשולים מכריות, שמיכות ומשהו ללכת עליו בשיווי משקל.
- הכינו את הסביבה: הניחו את מה שמתאים לתקופה הזו על מדף נמוך, במקום קבוע.
- הציעו עזר אחד בכל פעם, שמתרגל בדיוק את המיומנות שמעניינת אותם עכשיו.
- אל תקטעו ריכוז: גם לא כדי לשבח או להציע עזרה.
- אם אין עניין, החזירו את העזר למדף ונסו שוב בעוד כמה שבועות.
איך בוחרים עזר לפי השלב, גיל אחרי גיל: מדריך מונטסורי לפי גיל.
מה קורה כשתקופה רגישה עוברת?
העניין המיוחד דועך. מונטסורי כתבה שההזדמנות לרכוש את המיומנות באופן טבעי ובלי מאמץ לא חוזרת. המיומנות עצמה עדיין אפשרית ללמידה, אבל היא דורשת עבודה, בערך כמו מבוגר שלומד שפה חדשה.
אין טעם לחשוש מכל תקופה שאולי פספסנו. מה שבידיים שלנו הוא לשים לב למה שקורה עכשיו, ולתת לזה מקום.
למה פתאום הכול צריך להיות במקום?
זו שאלה ששואלים הרבה סביב גיל שנתיים. בתקופה הרגישה לסדר, ילדים בונים לעצמם הבנה של העולם דרך מה שקבוע: אותו מקום לכל חפץ, אותו סדר פעולות בבוקר, אותה דרך לגן.
מריה מונטסורי מספרת ב"סוד הילדות" על תינוקת בת כמה חודשים שהתחילה לבכות כשאורחת הניחה מטריה על השולחן בחדר שלה. הביאו לה את המטריה, והיא דחתה אותה. רק כשאימא שלה הוציאה את המטריה מהחדר, היא נרגעה. מה שהפריע לה לא היה המטריה, אלא שהיא לא במקום.
מבוגרים לא שמים לב לשינויים כאלה בכלל. ילדים צעירים שמים לב מיד, ומה שנראה לנו כמו "בכי בלי סיבה" הוא לפעמים תגובה לשינוי שלא ראינו.
כשמשהו משתנה, התמונה הזו נשברת, והתגובה יכולה להיות חזקה. סביבה מסודרת ושגרה צפויה עוזרות להם להרגיש בטוחים.
להמשך קריאה
ElemenTessori
